תכנון טיפולים קשיח או מבוסס ביצוע בפועל?

כאשר קובעים טיפול חודשי, הכוונה היא פשוטה – לבצע מספר פעולות כל 30 ימים כדי למנוע כשל. כאשר מגיעים לביצוע, המצב מתחיל להסתבך:
מקרה 1: טיפול חודשי – שימון מיסב. מבצעים את הטיפולים ב 31 לינואר, ב 1 לפברואר, ו ב 31 למרץ. לכאורה פעלנו לפי ההנחיות, אבל האם שמרנו על עקרון של הטיפול המונע? ברור שלא. לא רק שהטיפול לא בוצע במשך 60 יום, גם ביצענו טיפול מיותר (בפברואר).
מקרה 2: אותו טיפול, אותו מכלול. מבצעים את הטיפולים ב 31 לינואר, ב 5 למרץ, ו ב 4 לאפריל. מצד אחד, הטיפול בפברואר לא בוצע כלל, אבל מהצד שני, תדירות השימון סבירה – 30 עד 33 ימים. בהתבסס על מצב המכונה, צוות אחזקה יכול אף להגדיל את המרווח בין הטיפולים, מה שיחסוך כסף וזמן השבתה למפעל!
מקרה 3: כיול חודשי (מכשיר מדידה תחת פיקוח חיצוני). כאן אין ברירה – ביצוע הכיול לפי הנהלים לא ניתן לשינוי.
שני הטיפולים צריכים להיות מנוהלים באותה המערכת, עם כללים זהים. בהשוואה בין מקרה 1 ל 2, טיפול המבוסס על תאריך ביצוע בפועל עדיף, אבל במקרה השלישי שיטה זאת אינה מתאימה..
האם יעילות תפעולית חשובה יותר מביורוקרטיה או שגישה מערכתית חשובה מכמה שעות השבתה?
נעריך מאוד את תשובותיכם!